פורט נוקס

טיפול כימו מספר 2 כבר מאחוריי.

איך הזמן עובר כשנהנים…  :)

בניגוד לביקור הקודם שלי בבית החולים, הפעם הכל הלך חלק.

אפילו חנכנו את הפורט החדש. אני קוראת לו: פורט נוקס, ומתחילה להתרגל לנוכחותו בגוף שלי.

לפני הטיפול הורדנו את התחבושות, וראיתי לראשונה במה זכיתי. לא כל כך נורא. צלקת קרב ראויה לגמרי. והכי חשוב – הוא עובד!

כמו כן – חברה טובה ויקרה הכינה לי בובת וודו של סרטן, אותה דקרתי בזמן הטיפול בהנאה רבה. ביקשתי מהאחות מחטים לצורך הטקס, למרות שקצת חששתי שהיא תקרא למישהו מהמחלקה הפסיכיאטרית להתייעצות (כמו שתמיד רואים בסרטים). לשמחתי הרבה, אחיות במחלקה האונקולוגית מאד זורמות עם המטופלים שלהם, כשהכלל הוא ״מה שעושה לך טוב, הולך״.

 

טיפול ראשון עם פורט נוקס

 

ואז, כשכבר חשבתי שלא יכול להיות יותר טוב מזה, הופיעה קוסמטיקאית שמתנדבת בבית החולים, והציעה לי טיפול פנים מפנק! אז בזמן שהחומרים מטפטפים בבטחה דרך פורט נוקס, אני זכיתי למישמוש נעים עם מוזיקה מרגיעה של לוויתנים ברקע. זו היתה דרך נפלאה להעביר שעה בזמן הטיפול. אפילו קבלתי קרם ידיים במתנה. להיט!

עכשיו אני מתאוששת, ומתכוננת לשבוע של חנוכה שמביא איתו אתגרים חדשים (ילדים בחופשה, יום הולדת לבני הבכור, ועוד). אני מרגישה בסדר ומתחילה להתארגן נפשית ופיזית לנוהל הזה של הטיפולים.

תופעת הלוואי העיקרית כרגע (מעבר לעייפות כללית), היא שביום הטיפול אני לא מצליחה לישון כל הלילה (בהשפעת הקורטיזונים שניתנים כחלק מהטיפול). לילה לבן. הגוף מת מעייפות, והמוח חד ועירני לגמרי. אז התחלתי לתכנן את הלילות האלה מראש ולהכין לעצמי תעסוקה: סרטים, קורסים שונים באינטרנט, סריגה ועוד.

בשבוע הקרוב – טיפול שלישי, ואחריו שבוע חופש. יש למה לצפות…

 

 

 

 

 

הוסף תגובה !

תוכן התגובה ...