לבטים, החלטה, ותחילתו של מסע
התלבטתי הרבה אם לפתוח את הבלוג הזה.
בשביל מה? מי יקרא את זה?
למה שזה יעניין מישהו? (חוץ ממך, אמא)
יש לי קצת רגשי נחיתות בעניין הכתיבה. גדלתי עם אח ואחות מוכשרים להפליא, בעלי יכולת ביטוי נדירה. אני נחשבת לאחות עם היכולות היותר ״טכניות״ במשפחה.
אבל בשנה האחרונה גיליתי את הקול שלי. הוא שונה. פחות רהוט, פחות מסודר, פחות בטוח בעצמו. ועדיין קול, והוא שלי.
אז למה לא, בעצם?
בכנות – יש גם מחשבה בראש שאומרת:״זה יהיה תיעוד נחמד וזכרון נחמד לילדים ולמשפחה״. בדרך כלל אני משתיקה מחשבות כאלה בגערה:״סתמי! אנחנו בענייני שמחת חיים ואופטימיות עכשיו״… אבל צריך לתת גם למחשבות האלה את המקום והכבוד המגיע להן…
אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע.
הוא לא תמיד יהיה קל (כמו שכל ההרפתקאות ששוות משהו צריכות להיות). יהיו לא מעט מהמורות בדרך.
אבל הוא יהיה מעניין ומצחיק ועצוב. ואני ממש מקווה שהוא יהיה גם ארוך…
איזה כיף לי, להתחיל את הבוקר בבלוג שלך! תתחדשי ותתרווחי ובהצלחה ותודה שאת כותבת – ומפרסמת – ומוצאת את הקול שלך – ומשתפת בו.
(ולגבי אחיך ואחותך, שהם באמת מוכשרים בטירוף – העניין הוא שהם כותבים את החיים שלהם. ואת את שלך. וגם לשלך יש מקום ראוי ונאות.)
בהצלחה במסע, אני מצטרף.
נשיקות ודרך צלחה.
ומה זה אח ואחות מוצלחים? בקושי לא גמרנו בתור פועלי זבל… מערכת החינוך של פתח תקוה.
מצטרפת לברכות ומוסיפה שאני אולי יודעת לכתוב מדי פעם, אבל בתור האחות שביצעה פעם את החישוב המתמטי המדהים 30X40 = 700, אני חושבת שטוב שיש במשפחה לפחות מישהי אחת עם ראש על הכתפיים 🙂
גם אני מצטרפת! ושימי לב – אני מהמתמכרות בקלות לבלוגים מעניינים, אז קדימה לעבודה. לכתוב, לכתוב, לכתוב! ואגב, גם אני תוצר של מערכת החינוך הפתח-תקוואית. בהצלחה.
השם של הבלוג מבריק! בהצלחה, רקפת
אולי בכל זאת זה שהושבת מסריגה, עושה רק טוב.
שום רגשי נחיתות בעניין הכתיבה, לא חסר לך כלום, את מוכשרת, את יצירתית ואת אמיצה.
עברנו איתך כבר כמה מהמורות, נעבור את זה, בשקיקה, בעיקר צחוקים כיאה לך, ושיהיה כאורך הגלות.
בהצלחה.
אני איתך במסע,מצפה לקרוא ולהרגיש אותך דרך הקריאה כל פעם מחדש,בהצלחה….