לבריאות!

כרגע חזרתי מביקורת שגרתית בבית החולים.

בודקים בעיקר מדדים (כמו לחץ דם, חום, משקל וכו׳), ממשמשים קצת, ועושים בדיקות דם מפורטות.

ובכן – אני בריאה כמו שור.

לחץ דם – 123/83. הלוואי על כולכם. המוגלובין – מצוין. כדוריות לבנות ואדומות – מתפקדות בצורה מופתית. כולסטרול – סבבה. טריגליצרידים – מזמן לא התנהגו כל כך יפה.

בקיצור – אם לא היה את העניין הפעוט הזה של סרטן שד גרורתי, הייתי יכולה בקלות להופיע בפרסומת לפיטנס…

אני מרגישה מצוין. לפני שבוע נסענו לצימר באמירים. עשינו לא מעט טיולים ברגל, ועברתי אותם במורל גבוה ובכבוד רב (אולי חוץ מהעלייה חזרה לאוטו בנחל עמוד. אז כמעט נפחתי את נשמתי, והילדים טוענים בתוקף שמלמלתי ״שמישהו יתקשר ל-669״ רוב הדרך… אבל זה בגלל שאני ממש ממש לא בכושר, ואי אפשר לתת לסרטן את הקרדיט על סיבולת לב הריאה הלא-מרשימה שלי).

למעשה, תופעת הלוואי העיקרית של הטיפול בסרטן כרגע, היא שאני נהייתי הרפתקנית ושוחרת בילויים הרבה יותר מקודם. אני משקיעה הרבה יותר זמן ואנרגיה בתכנון טיולים, סופי-שבוע, בילויים עם הילדים ובילויים עם עצמי. זו תופעת לוואי מבורכת ביותר. אני גם קצת עייפה רוב הזמן, אז אני נחה יותר – וזה מפנה לי זמן לתכנן עוד ועוד דברים.  הידד!

עכשיו שאני קוראת את הפוסט, זה כמעט נשמע כמו המלצה לקבל סרטן.

ובכן – לא. אל תרוצו לחטוף סרטן. אבל אם במקרה (חס וחלילה, וכל החלילים) אתם או קרובים שלכם יחלו – דעו שיש חיים אחרי הדיאגנוזה, ובזמן הטיפולים. ואפשר וצריך לחיות אותם טוב.

כמו שאומר המשפט – ״It ain’t over till the fat lady sings”

ואני אפילו עוד לא התחלתי לחמם את הגרון…